אחרי שכולם הגיעו להסכמה משותפת שהם נמצאים גם בצימר מפואר וגם ב צימר
בצפון לזוג , אבל לא ב צימר בדרום , הם קיבלו את הצעתו הנדיבה של הצימר שהוא גם
בעל הצימר, ויצאו לטיול ב עין זיו וב עין טמיר. "זה רעיון נפלא ל יום כיף
זוגי " שמחה שולמית. "לא יודע... שמעתי שיש ביער מפלצות ונחשים ואנשים
שמחופשים למפלצות ולנחשים" אמר רקובן. "בחיי, איפה הביצים שלך!?"
גער בו יהוכבד. "זה יהיה ממש יום פינוק לעומת מה שעברנו ב1567!!!".
"אני כמעט משוכנע, אדוני, שלא אני ולא אתה היינו ב1567, ובטח שלא ביחד, אחרת
הייתי זוכר. "תתפלא מה הזיכרון שלך מסוגל לעשות כשהוא באמת רוצה" קרץ לו
יהוכבד.
"טוב, חבר'ה, מה זה כל ההתמהמהות וההימהומים האלה, בואו נצא
לדרך" אמר אשמדאי. וכולם באו אחריו. בשירים וריקודים...
הם התחילו את הטיול בסנפלינג מפנק במורד מצוקי המוות, ואז התקדמו
בזחילת קומנדו מתחת רשתות של עכבישים טורפי אדם.
זה לא ה יום פינוק שדמיינתי לעצמי, מלמל רקובן ובכה, ויהוכבד גער בו ונגס
בבהונות רגליו. "למה אנחנו חייבים להיות יחפים?" שאל רקובן כשהם יצאו
מתחת לקורי העכביש וצעדו במורד שביל הגחלים הלוהטות. "מה זאת אומרת, זה נראה
לך הגיוני לנעול נעליים ביום הכיף הזוגי שלנו?... "חס ושלום לנעול נעליים ב
יום כיף זוגי ! איזה מן בנדם מטורף היה מעלה על דעתו רעיון ניבזי שכזה!" מלמל
לעצמו יהוכבד, "חס ושלום!" מחא רקובן. דבר כזה לעולם לא היה עולה על
דעתי! מה פתאום לנעול נעליים ב יום פינוק , ועוד בצימר יוקרתי !? "מזה כל
הדיבורים האלה על צימר יוקרתי ?" התעניין אשמדאי, אנחנו הרי בכלל הולכים ל
עין תמיר . "חשבתי שאנחנו הולכים ל עין זיו " אמרה שולמית "זה אותו
הדבר לכל הרוחות!" הסביר אשמדאי. "אה". אמרה שולמית...
וכך גיבורינו המשיכו במסעם. הם עברו את הרי החושך ואת עיר האורות של
האלפים, חלפו על קצות האצבעות בפתח מאורתו של הדרקון הנורא "אורפולוס",
והקפידו לאורך כל המסע לא לסטות מהשביל האדום.
לבסוף, אחרי שנים ארוכות ומתישות, הם הגיעו ל עין זיו .- מים זרמו בכל
מקום כמו מים, והעצים שרו ורקדו עם הפרחים. "מה זה השטויות האלה?! חשבתי
שאנחנו הולכים ל עין תמיר !" מחא יהוכבד "זה אותו הדבר!" הסביר
אשמדאי בפעם השמונה מאות שלושים ואחד...
הם מצאו מערה קסומה שמתוכה יצאו המים, ונכנסו פנימה.
הם התקדמו לעומק המערה, אבל כשהמים עלו על גובה הברכיים, שולמית לא
הסכימה יותר להתקדם, כי היא לא יכלה לנשום
ככה. אז היא ורקובן יצאו החוצה, וחיכו לאשמדאי ויהוכבד שחקרו את עומק המערה.
"אתה לא חושב שזה יום כיף זוגי נהדר ?" שאלה שולמית.
"נפלא" מלמל רקובן "ממש יום פינוק " אמרה שולמית, חצי לעצמה,
ורקובן הכניס את הראש שלו למים וניסה להפסיק לנשום...
אחרי שעות ארוכות, יצאו אשמדאי ויהוכבד מהמערה, כשידיהם עמוסות אוצרות
של זהב ויהלומים.
"וואו! מדהים,- כל זה היה במערה!?" התפלאה שולמית "כל
זה היה בתוך המערה?" "לא" אמר אשמדאי...
ואז הם יצאו בדרך חזרה, שהייתה ארוכה ופתלתלה אפילו פחות.
"איפה היה יותר כיף?" שאל אשמדאי כשהם ישבו על המרפסת של
הצימר היוקרתי עם כוס תה. " ב עין תמיר " אמרה שולמית. " ב עין זיו
" אמר יהוכבד. "זה אותו המקום לכל הרוחות!" צעק אשמדאי, והטיח את
כוס התה בפניו של רקובן.
יהוכבד קם ממקומו בזעף, והלך להכין כוס תה חדשה.