"אתם יודעים שהיום זה יום ה אירוח בגליל המערבי הבינלאומי?"
שאלה שולמית כשהשלושה ביצבצו מתוך בריכה של ג'לי ירוק ויכלו סוף כל סוף לנשום.
"מה זאת אומרת יום ה אירוח בגליל המערבי הבינלאומי? איך זה יכול להיות בין
לאומי אם זה בגליל המערבי?" שאל יהוכבד. "מה אתה חושב, שרק בארץ יש גליל
מערבי?,- הרי גליל מערבי קיים בכל מקום בעולם שיש בו מערב ויש בו גליל".
"גליל של מה?" שאל יהוכבד. "גליל מערבי" ענתה שולמית...
"אבל חשוב לזכור ידידי היקרים, שאנחנו בכלל לא בעולם, אלה במימד
השמיני, ולכן פה זה לא יום ה אירוח בגליל המערבי הבינלאומי" אמר יקולבד בזמן
שהם יצאו מהג'לי והתנערו.
"אז איזה יום זה פה?" שאלה שולמית
"שלישי" אמר יקולבד... "אבל ממש במקרה, כל יום שלישי
במימד השמיני הוא יום ה צימרים ברגע האחרון הבינלאומי"
"ומה עושים ביום ה צימרים ברגע האחרון ?" שאלה שולמית.
"וובכן, ביום ה צימרים ברגע האחרון , שהוא שונה לחלוטין מיום ה
אירוח בגליל המערבי , כל הצימרים במיימד השמיני הם צימרים בדקה ה90". "
הדקה ה90 !?" נדהמה שולמית. "כן, הדקה ה90", השיב יקולבד. "יש
לכולם בדיוק 90 דקות להגיע ל צימר ברגע האחרון, לפני שהרובוטרופים רוגמים אותם
במטאורים בוערים" "מה זה רובוטרופים?" שאלה שולמית "כמו רובט
רגיל, רק עם אננס ודלקת קרום מח יפנית. אבל את סוטה לחלוטין מהנושא. מה שחשוב פה
זה שהיום הוא יום ה צימרים ברגע האחרון ! אנחנו חייבים למצוא מהר צימר בדקה ה90
לפני שהרובוטרופים יהרגו אותנו.
ובדיוק כשהוא סיים להגיד את המשפט הזה, מטאור בוער פגע לו בפרצוף
וריסק לו את המוח. שלושת גיבוריינו התחילו לרוץ לאורך מישורי הברווזים המקופלים של
המיימד השמיני, עד שהם ראו שלט גדול, שבו היה כתוב " הדקה ה90 "..
"אתם רואים את השלט הזה?" שאל יהוכבד "כן, אבל מה כתוב עליו?"
שאלה שולמית, שהיית קצרת רואי, "כתוב עליו " הדקה ה90 " "אה.
זה טוב מאוד, אנחנו הרי בדיוק מחפשים צימר בדקה ה90". "חשבתי שאנחנו
מחפשים צימרים ברגע האחרון ". אמר יהוכבד. "לא, לא, אנחנו מחפשים
צימר בדקה ה90 ".
"אז בואו נכנס" אמר יהוכבד, ואכן הם נכנסו...
בפנים היה טרקלין גדול מוצף באור אדום, ומלא עד אפס מקום ביצורים
מקומיים מבהילים ומבוהלים.
"היה יכול להיות הרבה יותר כיף ב יום האירוח בגליל המערבי
הבינלאומי " אמר שולמית, ויקולבד טפטף דם על הרצפה.